כרטיס קול לאולפן הביתי – מאנלוגי לדיגיטלי, וזה הכל?
חשוב להיות מודעים לחשיבותם של הממירים ADC ו-DAC בתהליך המרת הסיגנל האנלוגי לאינפורמציה דיגיטאלית, ולהיפך (דיברנו סינית? קראו את זה).
כרטיסי קול מקצועי לאולפן הביתי יכיל את שני סוגי הממירים, ויהיה אחראי על תהליך ההמרה – לכן, יהווה את החוליה הראשונה במערכת האודיו הדיגיטלית, בה יומר הסיגנל האנלוגי לרצף מספרים בשיטה הבינארית, בדרכו אל מכשיר ההקלטה הדיגיטלי (בדרך כלל – המחשב שלכם). בנוסף, כרטיס הקול יהווה את החוליה האחרונה במערכת זו, בחזרה לאות אנלוגי, בדרכו אל מגבר ההספק והרמקולים (המוניטורים שלכם).
עקב כך, איכות כרטיס הקול והממירים שבו תהווה גורם מכריע באיכות ההמרה של הסיגנל האנלוגי לדיגיטלי, ולהיפך. בעקבות "דרישת הצרכנים" לכרטיסי קול באיכות מקצועית (שנועדו לעבודה עם תוכנות הקלטה ועריכת אודיו מקצועיות, בעיקר בסביבת האולפן הביתי), שיהוו מעין "מרכז עצבים" של האולפן הביתי ויצמצמו את הצורך בקניית ציוד הקלטה יקר, החלו יצרניות רכיבים אלו להוסיף להם כלים שונים ומגוונים. קדם-מגברים, חיבורים למידי, כניסות ויציאות שונות (אנלוגיות ודיגיטליות), יציאות לאוזניות וכו' – כל אלו התווספו אל יחידות אלו במרוצת השנים.
בד בבד עם תהליך הריכוזיות של מערכות האודיו הדיגיטליות המיועדת לאולפן הביתי ופיתוחו של "כרטיס קול משולב", שבתוך המארז שלו יימצאו (בנוסך לממירים) גם האלמנטים השונים הנ"ל (קדם מגברים, יציאות שונות וכו'), פיתחו חברות כמו "Mackie" ו-"Allen & Heath" זן חדש של "קונסולות על", המיועדות לשימוש באולפן הביתי. מדובר בקונסולות אנלוגיות, אשר מלבד האופציות המקובלות הקיימות בקונסולות מסוג זה, הן כוללות גם ממירים (DAC / ADC), וגם יציאות וכניסות דיגיטליות.
איך לחבר נכון כרטיס קול למחשב
כרטיסי הקול יכולים להתחבר למחשב במגוון דרכים. התקן כרטיס הקול הבסיסי ביותר, מגיע כיום כמעט עם כל מחשב ונמצא על לוח האם (mother-board) שלו, ונקרא "כרטיס קול מובנה". התקן זה יתאים למשתמש הביתי הממוצע ויענה על דרישות צנועות בלבד, שכן יכולותיו מוגבלות יחסית לכרטיסי קול מקצועיים יותר.
כרטיסי קול מקצועיים יתחברו אל המחשב באמצעות אחד מהתקנים הבאים:
התקן PCI – חיבורים אלו הם חריצים (slots) הקיימים על לוח האם שלכם, במחשבי PC ו-MAC (בתוך המארז), ומשמשים לחיבור התקנים חיצוניים ללוח האם של מחשב. רוב כרטיסי הקול האיכותיים בתקן זה יהיו מחוברים על קופסה נוספת, חיצונית, בה יהיו הכניסות והיציאות של הכרטיס. כלומר: חיבורי המיקרופונים, אוזניות, מוניטורים, התקני מידי וכו' – כולם יתחברו אל קופסה חיצונים או כבלים, אשר מחוברים על כרטיס הקול הפנימי (PCI).
התקן USB – חיבור יו-אס-בי (USB) בגרסה 2.0 מאפשר תעבורה של מידע בין המחשב לכרטיס הקול במהירות של 480Mbit (מגה-ביט) לשנייה. כרטיס זה יהיה התקן חיצוני שיתחבר אל המחשב דרך כניסת ה-USB שלו. התקן ה-USB החדש בגרסה 3.0 (USB3) מאפשר קצב העברת נתונים של 4Gbit לשנייה (כמעט פי עשר יותר מ=USB2), ולכן נקרא "SuperSpeed USB" – קצב תעבורה מהיר זה אפשרי עקב הוספת סיבים אופטיים, בנוסף לגידי הנחושת הקיימים בהתקנים ישנים יותר של יו אס בי.
התקן FireWire – גם כאן מדובר בכרטיס קול חיצוני שיתחבר אל המחשב דרך כניסת ה-FireWire (פייר ווייר) – אם אין לכם חיבור FireWire מובנה במחשב, עליכם לרכוש כרטיס פייר-ווייר בתצורת PCI (בקטנה – כ-100 שקלים נכון ל2012). התקן זה (הידוע גם כ-IEEE1394) הפך בשנים האחרונות לתקן מוביל בשוק כרטיסי הקול המקצועיים ומכשירים אלקטרוניים אחרים (כדוגמת ה-iPod של Apple, שהמציאה את ההתקן הזה ב-1990). כיום קיימים שני תקני FireWire שונים: הראשון נקרא FireWire 400, והוא מאפשר העברת מידע בין שני מכשירים במהיריות של 100, 200 או 400 Mbit/s (מגה-ביט לשנייה), כל עוד הכבל בו נשתמש יהיה קצר מ4.5 מטרים. התקן השני נקרא FireWire 800, והוא מאפשר קצת העברת נתונים של 400 מגה-ביט (על מנת לאפשר עבודה עם ציוד שהתאים לתקן הישן) או 786.5 מגה ביט – שזה כמעט כפול!
איך לבחור כרטיס קול לאולפן שלי?
ישנם הרבה מאוד פרמטרים שיכולים להגדיר כרטיס קול, והכל בסוף מסתכם בצורך שלכם, ובתקציב. להלן המשתנים החשובים ביותר בקביעת איכות כרטיס הקול שלכם:
סיביות (ביטים) ותדירות דגימה – נזכיר שסיביות נמדדת בביטים (Bits, שזה ראשי תיבות של Binary Digits) ותדירות-דגימה נמדדת כמובן בהרץ (Hz או KHz). רוב הממירים הנמצאים בכרטיסי קול מודרניים יעבדו בסיביות של 24Bits, ובתדירות דגימה של עד 192KHz, להקלטה ולהשמעה. לאולפן הביתי המקצועי – אתם ממש לא צריכים יותר מזה (16 ביט זו איכות עבודה של CD…).
סוג התקן החיבור – למדנו כבר שישנם מספר הבדלים מהותיים בין ההתקנים השונים (PCI / USB / FireWire). רוב כרטיסי הקול מגיעים בחיבור USB או פייר-ווייר, ואם אתם רוכשים אחד מאלו, השתדלו לפחות שיהיה USB3.0 או FireWire800 – לטובת קצב העברת נתונים מהיר בין המחשב לכרטיס הקול.
איכות הממירים והטווח הדינאמי שלהם – הטווח הדינאמי המירבי של ממירי ADC / DAC איכותיים (שנמצאים, כאמור, בתוך כרטיס הקול) יהיה כ-120dB. רוב הכרטיסים הפחות איכותיים יסתפקו בטווח דינאמי הרבה יותר צנוע (סביב ה-100dB). וזה בסדר בתור התחלה.
מספר הכניסות והיציאות האנלוגיות – כרטיסי קול בסיסיים לרוב יגיעו עם מספר בודד (2-4) של כניסות ויציאות אנלוגיות (XLR / TS / TRS). כמה שיהיו לכם יותר כניסות XLR למשל, כך תוכלו לחבר יותר מיקרופונים בו-זמנית. עם זאת, מומלץ בהחלט להשקיע דווקא פחות במספר הכניסות/יציאות, ויותר באיכות הכרטיס (ממירים, סיביות ותדירות דגימה, עכבה נמוכה וכו').
עוצמת העבודה האנלוגית – קיים הבדל מהותי בין עוצמות העבודה של הכניסות והיציאות האנלוגיות בסביבת עבודה מקצועית לבין סביבת עבודה "ביתית" (אבל בקטע חובבני, הפעם). עוצמת עבודה מקצועית נקראת גם עוצמה עבודה "מאוזנת" (4dBu+), והיא תגרום לסיגנל האנלוגי להישמע ולהיות מוקלט באופן מדויק ונקי יותר מרעשים, לעומת הקלטה והשמעה בעוצמה בלתי מאוזנת (10dBV-).
הימצאות ואיכותם של "תוספים" שונים – קדם מגברים, חיבורי מידי, יציאות לאוזניות, כניסות Hi-Z, אפשרויות תקשורת עם מכשירים אחרים וכו'… כל אלו יכולים להוסיף ערך ואפקטיביות לכרטיס הקול שלכם (ובדרך כלל – גם מחיר), אך לעתים הם יכולים גם להסוות את החסרונות הטמונים בכרטיס (איכות ירודה של כל רכיב ורכיב?). אל תשכחו: "תפסת מרובה? לא תפסת…". חשבו היטב על מה שאתם באמת צריכים, ולא סתם לנסות ו"לדחוף" עוד פונקציות לכרטיס.
Latency – או בעברית: לייטנסי (סתם, המילה בעברית היא: עכבה). הלייטנסי הוא למעשה ההשהיה הנוצרת במערכת ההקלטה הדיגיטלית מרגע כניסת הסיגנל אל המערכת (דרך הכניסה בכרטיס הקול) ועד ליציאתו ממנה (דרך יציאת הכרטיס). זה אומר לעבור את כל השרשרת: קדם-מגבר, אקולייזר, ממיר אנלוג לדיגיטל, מגבר, עוד מגבר, מחשב, תוכנת הקלטה, חזרה לכרטיס, מוניטורים… בקיצור – דרך ארוכה מאוד לסיגנל אחד קטן. רוב כרטיסי הקול יגיעו עם תוכנות קטנות הנקראות "דרייבים" (Drivers – לרוב בתקן ASIO2 שהוא פרי פיתוחה של חברת Steinberg), שמטרתם תהיה לייעל את התקשורת בין כרטיס הקול למחשב, ולהקטין לכדי מינימום את ההשהיה שבין רגע כניסתו של האות אל המערכת הדיגיטלית ועד ליציאתו ממנה. מכיוון שנעדיף לנטר (לשמוע) את הסיגנל, בזמן הקלטתו, דרך יציאות כרטיס הקול (רק כך נוכל להבטיח שהסיגנל אותו אנו מקליטים, אכן מוקלט כהלכה), חשוב יהיה לעבוד עם כרטיס קול שיאפשר עבודה עם Latency נמוך מאוד. לצורך העניין, לייטנסי של עד 40ms (אלפיות השנייה) נחשב סביר, ומאפשר הקלטה בלי עצבים מיותרים…