עד שלא לומדים את נושא הסאונד – זה בהחלט קצת מבלבל. בתור התחלה, אני ממליץ לגשת למדור "סאונד והפקה" ולקרוא מעט חומר מעניין… בעמוד זה נלמד מעט על סוגי המיקרופונים השונים – מה מומלץ לאולפן הביתי, ואיזה מיקרופון מתאים לגיטרה, לתופים, לשירה ולכלי נגינה אחרים.
ראשית, כדי שנבין את העיקרון הבסיסי של אופן פעולתו של המיקרופון. ואת זה נבין על ידי הבנת אופן הפעולה של הרמקול. ממברנה דקה, שהיא מעין "עור התוף" של הרמקול, מקבלת אותו חשמליים. אותות אלו מומרים באמצעות ממירים מגנטיים שונים לתנודות, אשר מרטיטות את הממברנה. "עור התוף" הזה, שנע קדימה ואחרוה במהירויות אדירות (תזכורת: גל קול נמוך יחסית, של התו A למשל, נע בתדירות של 440Hz, שזה כאמור 440 פעמים "קדימה ואחורה" בשניה אחת!), יוצר למעשה את גל הקול האוויר, אשר מגיע לאוזן שלנו, והמוח שלנו מפרש אותו כצליל. כאשר הממברנה הזו נעה במהירויות אדירות ומשתנות, היא למעשה יוצרת רצף מדהים של גלי קול. אנחנו קוראים לזה מוזיקה. יפה. עכשיו נעבור למיקרופונים.
מה זה מיקרופון דינאמי?
מיקרופון דינאמי עובד בדיוק כמו רמקול, רק הפוך. במקום שהממברנה (ה"עור" של הרמקול) תנוע ותייצר אוויר, שהאוזן תפרש כגלי קול – אז גלי הקול שלך (הזמר), שמפיקים אוויר, פוגעים בממברנה ומומרים ממנה לאות חשמלי. ההמרה הזו מתבססת על סליל חשמלי שנע ונד כתוצאה מרעידות הממברנה (שנעה כתוצאה מהאוויר שיוצא מהפה של הזמר או מכלי הנגינה). מתוך כך, אפשר להבין שכל העסק הוא די "כבד", ודרושה תנועת אוויר גדולה יחסית על מנת להניע את הממברנה, ומכאן שהמיקרופון הדינמי – בשורה התחתונה – הוא לא רגיש במיוחד.
עכשיו אנחנו יכולים להבין שמיקרופון דינאמי נועד בעיקר לכלים אקוסטיים המפיקים צלילים בעוצמה חזקה: כלי הקשה, מגברי גיטרות וכו'. המיקרופון טוב גם לשירה, אך בעיקר להופעות חיות: הוא פחות רגיש, כאמור, לרעשי הסביבה, וקולט בעיקר את מה שקרוב אליו מאוד ומפעיל לחץ ישיר. הסיבה הנוספת שהמיקרופון הדינאמי נפוץ בעיקר בהופעות: אי רגישותו, מאפשרת ליצור מעטפת פיזית קשיחה – מה שהופך אותו ל"זונה" קטנה, שמקבלת מכות ורק מבקשת עוד… סליחה על הביטוי /:
מבחינת תחום התדרים של המיקרופון הדינאמי: כמו כל ציוד הקלטה / השמעה, גם המיקרופון נמדד, בין היתר, ברגישות שלו לתדרים מסוימים (אם המשפט האחרון לא היה ברור לכם, חזרו לקרוא את המדריך לסאונד והפקה שלנו).
כל מיקרופון יקלוט בהכרח תחום תדרים מוגבל. למשל, המיקרופון הדינמאי המפורסם של חברת שור (Shure SM-58), קולט את טווח התדרים שבין 50Hz ל-15,000Hz. פרמטר זה הוא חשוב מאוד, שכן הוא בעצם אומר לנו שהמיקרופון לא קולט תדרים גבוהים. שזה יתרון מצד אחד (כך המיקרופון פחות רגיש לרעשי רקע, רוחות, "פופים" וכו'), וחסרון מצד שני (כאשר שרים בטון גבוה, הצליל יישמע מעט עמום).
חברות שונות מייצרות מיקרופונים בתחומי תדרים שונים, וכמו תמיד – יותר טוב? יותר יקר.
מה זה מיקרופון קונדנסר?
מיקרופון קונדנסר (נקרא גם "מיקרופון קיבולי") עובד על מתח נגדי, אשר מגיע אליו באמצעות הכבל המתחבר אליו (בדרך כלל כבל מסוג XLR, היוצא מכרטיס הקול). מתח זה מובל אל לוחית דקה העשויה מניקל (או זהב, במקרים איכותיים במיוחד), וזו קרובה מאוד אל הממברנה (שגם היא דקה בהרבה מזו שבמיקרופון הדינמי, והיא גם עשוייה מפילם – חומר פלסטי רגיש מאוד).
גלי הקול אשר מרעידים את הממברנה, משנים את המתח הקיים (כאמור, המתח קיים מראש שכן לוחית המתכת מקבלת זרם ממקור חיצוני), ושינוי זה מומר לאות חשמלי המגיע אל מערכת ההקלטה.
בגלל שהקונדנסר עשוי ממברנת פילם פלסטי דקה במיוחד, וקיים בו מתח קבוע, רגישותו גבוהה בהרבה מזו של המיקרופון הדינאמי, וזה יבוא לידי ביטוי בשתי רמות:
1. כל לחישה, דיבור או צעקה – מטלטלים את ממברנת הקונדנסר ללא רחמים! חשוב לזכור את זה, וללמוד לאט לאט את רגישותו של המיקרופון שלכם. אני יכול לספר לכם על לא מעט מקרים בהם מיקרופון קונדנסר קלט איזה זבוב שהיה בקצה החדר. מדהים.
2. תחום תדרים רחב – בדרך כלל, קונדנסרים יהיו בעלי רגישות יחסית גבוהה לתחומי תדרים רבים יותר בהשוואה למיקרופון דינמאי. ולכן מיקרופון קונדנסר יתאים יותר לשירה כאשר נדרשת איכות מקצועית יותר (או לכלים בעלי תהודה רחבה יותר כגון כלי מיתר, "הד רום" של תופים וכו'), שכן הוא רגיש בהרבה ותחום התדרים שהוא קולט רחב במיוחד. למשל, המיקרופון הדינאמי האהוב עלי – AKG Perception 200 – הינו בעל יכולת קליטת תדרים שבין 20Hz ל-20,000Hz – שזו למעשה קשת התדרים הנשמעים לאוזן האדם. במצב טוב.
סוגי מיקרופונים נוספים
בגדול, כן. יש עוד הרבה סוגי מיקרופונים. אמנם מה שמעניין אותנו בדרך כלל אלו הם מיקרופונים ייעודים להקלטות כלים שונים, ובתנאי שטח שונים (מיקרופון שיתאים לאולפן בודאי לא יהיה מיקרופון שיתאים להופעה בשטח פתוח, או באולם אירועים קטן…).
פיקאפ – פיקאפ זהו שם כולל למיקרופונים ייעודים לכלי מיתר, והוא נפוץ במוחד בהקלטות גיטרה. הרעיון המרכזי הוא, שהמיקרופון (מסוג קונדנסר), ממיר תנודות פיזיות (רטט) – ולא גלי קול (אוויר) – לאותות חשמליים. בדרך כלל המיקרופון יוצמד לגשר התחתון של הגיטרה (מתחת לנקודת החיבור של המיתרים עם תיבת התהודה), או שאפילו יחסום את פתח תיבת התהודה עצמה. אני אישית משתמש בסט מדהים להקלטות גיטרה אקוסטית / קלאסית: AKG C-411-L. לא יקר, ועושה עבודה פשוט מצוינת. לעתים מומלץ להקליט גיטרות אקוסטיות (וקלאסיות בכללן) גם באמצעות קונדנסר, במקביל, שיקבל את גלי הקול היוצאים מתיבת התהודה, ושיקלוט גם את "רעשי" הפריטה על המיתרים. האוזן אוהבת את זה.
בום – הכינוי "בום" נתפס למיקרופון, אפילו שלמעשה זה רק השם של המוט אשר מחזיק אותו. מיקרופון ייעודי להקלטות שטח, במקומות פתוחים. בדרך כלל נמצא בשימוש הפקות טלויזיה / קולנוע. מדובר במיקרופון קונדנסר רגיש במיוחד, אשר ניצב בדרך כלל מעל השחקנים, והיתרון שלו הוא ברגישותו הגבוה לגלי קול לצד מעטפת ייעודית אגרסיבית לטובת הנמכת רגישותו לרעשי רקע רחוקים, רוח ועוד.
מיקרופוני דש – כל ראיון, תכנית טלויזיה או הפקות מצולמות, בדרך כלל ילווה במיקרופון שכזה. מדובר ביחידה מזערית אשר מוצמדת לדש החולצה, והיא קולטת את גלי הקול הקרובים אליה בלבד – פיו של האדם הנושא את המיקרופון.
ועוד ועוד ועוד… קצרה היריעה מלהכיל, והאמת היא שכאן אנחנו מתחילים לגלוש לעולם שאינו שייך לאולפן ההקלטות הביתי. סטופ (: