העולם מתחלק לשניים: אלו שתופסים את "האולפן הביתי" כאולפן זול ומתחסד, ואלו הטוענים שזה "הדבר הבא". וואלה, שניהם צודקים.
סביבת העבודה היא אולי המפתח החשוב ביותר כשאנחנו מדברים על אמנות.
תשאלו כל מוזיקאי, צייר, צלם או דוגמנית עירום – כולם יעידו שאם אין להן את "המוזה" הנכונה, את ההשראה שהם זקוקים לה באופן אישי בשביל להתבטא – הם פשוט לא יצליחו.
היה זה חודש נובמבר 2008. השתחחרתי מצה"ל (באיחור קל) והחלטתי שאני מתכוון לנסות את הכיוון הזה. אני רוצה להיות מוזיקאי. הייתי רחוק שנות אור מלדעת אם אני זמר, גיטריסט או טכנאי סאונד – ועוד יותר רחוק הייתי מלהבין באמת במה זה כרוך. מה שכן הבנתי, זה שלהיות מוזיקאי – על אחת כמה וכמה בארצנו הקטנטונת – זה אומר להקריב. ולזה, הייתי מוכן ובגדול.
עם הרבה תושיה, גנטיקה של אוטודידקט חיובי וקצת עזרה מחבריי (כל הזכויות שמורות, ג'ון לנון), הקמתי את האולפן הביתי אולי היפה והמושקע ביותר ברדיוס של 200 ק"מ לפחות. למה?
- כי רציתי את השקט ליצור, בלי לתזז עצמי לאולפנים רחוקים בכל פעם (מה גם שאני גר בחור).
- כי היה לי חשוב להתעורר באמצע הלילה עם רעיון ולהקליט אותו, לפני שיישכח.
- כי שעת אולפן זה דבר יקר. ככה גם חסכתי כסף (שלא בזבזתי), וגם חסכתי כסף (שהרווחתי!).
- כי לא היה סיכוי שלא תהיה לי סביבה משלי, ליצור בה, לעשן בה (הפסקתי), להקליט בה בעצמי, לעשות בה אהבה… אופס, אני חושב בקול רם?
כמה דברים לפני שניגשים לעבודה…
צריך להבין שאולפן ביתי, זה בערך כמו לקנות מצלמה מקצועית (SLR) – זו רק ההתחלה.
להקים את האולפן זה לא הסרט הכי קשה שראיתם… אבל למלא אותו בציוד, ידע ואנשים טובים ומוכשרים – זה כבר סרט אחר לגמרי… ועם יד על הלב – מדובר בסרט הכי טוב שראיתי.
הציוד הוא לא זול (סכום מינימלי להשקעה בשנים הראשונות: 10,000-30,000 ש"ח. תלוי בכם).
הזמן הוא לא קצר (ימים כלילות של עבודה, שבועות שלמים רק בשביל להקים סביבה מבודדת ואקוסטית).
אך עם זאת ולמרות הכל, אם נדמה לכם שאתם בכיוון, אם יש בכם את התשוקה ולו הקטנה ביותר לעשות את זה בעצמיכם, ללמוד את זה (לבד או באחד מבתי הספר למוזיקה בארץ), או פשוט להתחיל כבר לעשות מוזיקה – אל תטעו. אתם במקום הנכון. לפחות, תנו לזה צ'אנס.
* בהזדמנות זו, נצהיר כי אין זו טעות לכתוב "מוזיקה" עם ז' – (1) מדובר במילה לועזית שמקורה במילה "מוזה", שכן היא מתורגמת לעברית עם האות ז'. (2) מוזיקה זה זין.